השוואה לקו הנורמה (הממוצע הארצי): הדו"ח כולל את נתוני בית-הספר בהשוואה לממוצע ארצי. כמו שבתחזית מזג האוויר מודיעים לנו בסוף כל חודש מה הייתה כמות הגשמים (או הטמפרטורות) יחסית לאותו חודש בשנים קודמות, או כמו שבסקר בין-לאומי על הישגים במתמטיקה אנו שואלים מיד היכן מדורגת ישראל, או: כאשר תלמיד מקבל ציון 7 בבחינה במתמטיקה יש לציון משמעות שונה אם שאר בני כיתתו קבלו כולם ציון 10 באותה בחינה או שמא קבלו כולם ציון 4. במילים אחרות, הממוצע הארצי נותן לנו את ההקשר (הקונטקסט) של הממצאים ומאפשר לנו לייחס להם משמעות. אין פירושו של הממוצע הארצי קביעת סטנדרט אליו יש לשאוף. יתכן מצב בו הממוצע הארצי מצביע על צורך בשיפור נושא מסוים בכל בתי-הספר בארץ. לדוגמא: בדו"ח "מערכת החינוך בראי ההערכה" נמצא, במדגם ארצי, שרק כשליש מהתלמידים מרוצים מהתחום הלימודי בבית-הספר. אין ספק, שזהו נושא שהיינו רוצים לשפרו בכלל המערכת. מנהל שבבית-ספרו מחצית מהתלמידים מרוצים אינו צריך לטעון לפרס חינוך (על-אף שהוא גבוה מהממוצע), שכן, כאמור, הממוצע עוזר לפרש את הנתונים ולא להציב סטנדרטים של הצלחה. מאידך, מנהל בית-ספר שבבית-ספרו רבע מהתלמידים מרוצים מהלימודים צריך להיות, אמנם, מודאג, אך מודאג פחות מאשר אילו הממוצע הארצי היה מצביע על 80% תלמידים שבעי רצון.